ג'ון 11:12-36

¹²ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע׃

¹³וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר׃

¹⁴אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת׃

¹⁵ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃

¹⁶ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו׃

¹⁷ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃

¹⁸ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃

¹⁹ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן׃

²⁰ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית׃

²¹ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃

²²וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃

²³ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך׃

²⁴ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃

²⁵ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות׃

²⁶וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת׃

²⁷ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם׃

²⁸ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך׃

²⁹היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו׃

³⁰וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא׃

³¹והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה׃

³²ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃

³³ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃

³⁴ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃

³⁵ויבך ישוע׃

³⁶ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו׃