מְלָכִים א 2:30-35

³⁰וַיָּבֹ֨א בְנָיָ֜הוּ אֶל־אֹ֣הֶל יְהוָ֗ה וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו כֹּֽה־אָמַ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ צֵ֔א וַיֹּ֥אמֶר ׀ לֹ֖א כִּ֣י פֹ֣ה אָמ֑וּת וַיָּ֨שֶׁב בְּנָיָ֤הוּ אֶת־הַמֶּ֙לֶךְ֙ דָּבָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּֽה־דִבֶּ֥ר יֹואָ֖ב וְכֹ֥ה עָנָֽנִי׃

³¹וַיֹּ֧אמֶר לֹ֣ו הַמֶּ֗לֶךְ עֲשֵׂה֙ כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר וּפְגַע־בֹּ֖ו וּקְבַרְתֹּ֑ו וַהֲסִירֹ֣תָ ׀ דְּמֵ֣י חִנָּ֗ם אֲשֶׁר֙ שָׁפַ֣ךְ יֹואָ֔ב מֵעָלַ֕י וּמֵעַ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽי׃

³²וְהֵשִׁיב֩ יְהוָ֨ה אֶת־דָּמֹ֜ו עַל־רֹאשֹׁ֗ו אֲשֶׁ֣ר פָּגַ֣ע בִּשְׁנֵֽי־אֲ֠נָשִׁים צַדִּקִ֨ים וְטֹבִ֤ים מִמֶּ֙נּוּ֙ וַיַּהַרְגֵ֣ם בַּחֶ֔רֶב וְאָבִ֥י דָוִ֖ד לֹ֣א יָדָ֑ע אֶת־אַבְנֵ֤ר בֶּן־נֵר֙ שַׂר־צְבָ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־עֲמָשָׂ֥א בֶן־יֶ֖תֶר שַׂר־צְבָ֥א יְהוּדָֽה׃

³³וְשָׁ֤בוּ דְמֵיהֶם֙ בְּרֹ֣אשׁ יֹואָ֔ב וּבְרֹ֥אשׁ זַרְעֹ֖ו לְעֹלָ֑ם וּלְדָוִ֡ד וּ֠לְזַרְעֹו וּלְבֵיתֹ֨ו וּלְכִסְאֹ֜ו יִהְיֶ֥ה שָׁלֹ֛ום עַד־עֹולָ֖ם מֵעִ֥ם יְהוָֽה׃

³⁴וַיַּ֗עַל בְּנָיָ֙הוּ֙ בֶּן־יְהֹ֣ויָדָ֔ע וַיִּפְגַּע־בֹּ֖ו וַיְמִתֵ֑הוּ וַיִּקָּבֵ֥ר בְּבֵיתֹ֖ו בַּמִּדְבָּֽר׃

³⁵וַיִּתֵּ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־בְּנָיָ֧הוּ בֶן־יְהֹויָדָ֛ע תַּחְתָּ֖יו עַל־הַצָּבָ֑א וְאֶת־צָדֹ֤וק הַכֹּהֵן֙ נָתַ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ תַּ֖חַת אֶבְיָתָֽר׃