הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 22:41-60

⁴¹והוא נפרד מהם הרחק כקלע אבן ויכרע על ברכיו ויתפלל לאמר׃

⁴²אבי אם רצונך להעביר מעלי את הכוס הזאת אך אל יהי כרצוני כי אם כרצונך׃

⁴³וירא אליו מלאך מן השמים ויחזקהו׃

⁴⁴ויבאו עליו חבלי מות ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם ירדים לארץ׃

⁴⁵ויקם מהתפלל ויבא אל התלמידים וימצאם ישנים מיגון׃

⁴⁶74-64 ויאמר אליהם למה תישנו קומו והתפללו אשר לא תבאו לידי נסיונ, עודנו מדבר והנה המון ואחד משנים העשר הנקרא יהודה הלך לפניהם ויקרב אל ישוע לנשק לו׃

⁴⁷74-64׃

⁴⁸ויאמר ישוע אליו יהודה הבנשיקה אתה מוסר את בן האדם׃

⁴⁹והאנשים אשר אתו ראים את אשר יהיה ויאמרו אליו אדנינו הנכה בחרב׃

⁵⁰ויך אחד מהם את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו הימנית׃

⁵¹ויען ישוע ויאמר רב עתה הרפו ויגע באזנו וירפאהו׃

⁵²ויאמר ישוע אל ראשי הכהנים ושרי המקדש והזקנים אשר באו עליו לאמר כמו על פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות׃

⁵³ואהי אצלכם יום יום בהיכל ולא שלחתם בי יד ואולם זאת היא שעתכם ושלטן החשך׃

⁵⁴ויתפשו אותו ויוליכהו ויביאהו בית הכהן הגדול ופטרוס הלך אחריו מרחוק׃

⁵⁵ויהי כי בערו אש בתוך החצר וישבו יחדו וישב גם פטרוס בתוכם׃

⁵⁶ותראהו השפחה יושב נגד האור ותבט בו ותאמר גם זה היה עמו׃

⁵⁷ויכחש בו ויאמר אשה לא ידעתיו׃

⁵⁸ואחרי מעט ראהו אדם אחר ויאמר גם אתה מהם ויאמר פטרוס לא אדם כי אינני׃

⁵⁹ואחרי עבר כשעה אחת קים איש אחר לאמר אמנם גם זה היה עמו כי אף הוא גלילי׃

⁶⁰ויאמר פטרוס בן אדם לא ידעתי מה אתה אמר והוא עודנו מדבר והתרנגול קרא׃