וַיִּקְרָא 27:14-29

¹⁴ואיש כי יקדש את ביתו קדש ליהוה והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יעריך אתו הכהן כן יקום׃

¹⁵ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו׃

¹⁶ואם משדה אחזתו יקדיש איש ליהוה והיה ערכך לפי זרעו זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף׃

¹⁷אם משנת היבל יקדיש שדהו כערכך יקום׃

¹⁸ואם אחר היבל יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרת עד שנת היבל ונגרע מערכך׃

¹⁹ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אתו ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו׃

²⁰ואם לא יגאל את השדה ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד׃

²¹והיה השדה בצאתו ביבל קדש ליהוה כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו׃

²²ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחזתו יקדיש ליהוה׃

²³וחשב לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היבל ונתן את הערכך ביום ההוא קדש ליהוה׃

²⁴בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו לאשר לו אחזת הארץ׃

²⁵וכל ערכך יהיה בשקל הקדש עשרים גרה יהיה השקל׃

²⁶אך בכור אשר יבכר ליהוה בבהמה לא יקדיש איש אתו אם שור אם שה ליהוה הוא׃

²⁷ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף חמשתו עליו ואם לא יגאל ונמכר בערכך׃

²⁸אך כל חרם אשר יחרם איש ליהוה מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל כל חרם קדש קדשים הוא ליהוה׃

²⁹כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת׃