וַיִּקְרָא 22:10-27

¹⁰וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש׃

¹¹וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו׃

¹²ובת כהן כי תהיה לאיש זר הוא בתרומת הקדשים לא תאכל׃

¹³ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל זר לא יאכל בו׃

¹⁴ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש׃

¹⁵ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו ליהוה׃

¹⁶והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם כי אני יהוה מקדשם׃

¹⁷וידבר יהוה אל משה לאמר׃

¹⁸דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו ליהוה לעלה׃

¹⁹לרצנכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים׃

²⁰כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם׃

²¹ואיש כי יקריב זבח שלמים ליהוה לפלא נדר או לנדבה בבקר או בצאן תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו׃

²²עורת או שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא תקריבו אלה ליהוה ואשה לא תתנו מהם על המזבח ליהוה׃

²³ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אתו ולנדר לא ירצה׃

²⁴ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו ליהוה ובארצכם לא תעשו׃

²⁵ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם׃

²⁶וידבר יהוה אל משה לאמר׃

²⁷שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהוה׃